סלקום בע"מ נ' וינטרוב

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 803 ש"ח (לא כולל הוצאות ושכ"ט), שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי סלקום ישראל בע"מ ("התובעת") כנגד מר יוסף וינטרוב ("הנתבע"), לתשלום חוב נטען של דמי שימוש בקו טלפון, ויתרת שווי הטבה.

הנתבע, שהוא בשנות ה-80 לחייו, הגיש התנגדות לביצוע התביעה, בה טען, כי בינואר 2009, בתום תקופת ההתחייבות שלו על פי ההתקשרות החוזית שלו עם התובעת, ביקש להתנתק משירותיה. הוא נדחה בלך ושוב, ובין היתר נטען נגדו כי קיימת התקשרות חוזית נוספת שלו עם התובעת, שנערכה בסניף אחר, שטרם פקעה, אולם לא נמסרו לו פרטים נוספים אודותיה. לימים, פקעה סבלנותו, והוא עבר לחברה אחרת וחדל לפרוע את חיובי התובעת.

הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי, והצדדים העלו טענותיהם באופן חופשי. בתום הדיון החופשי בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על הטיעונים וכתבי הטענות.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן, כי אכן נוצרה התחייבות חדשה (עליה אין בידי התובעת אסמכתא), שלא היתה אמורה לפקוע אלא בשנת 2010; כי הנתבע נהנה במהלך התקופה, עד להפסקת ההתקשרות מצדו, מהתנאים המועדפים המוצעים בחבילה שעל יסודה נוצרה ההתחייבות החדשה; כי יתכן שבן משפחתו (ככל הנראה: נכדו) של הנתבע התקשר בשמו עם התובעת ויצר את החיובים שבגינם הוגשה התביעה. עוד הודיעה התובעת, כי היא אינה עומדת על תשלום רכיב שווי ההטבה, אלא רק על תשלום החשבונית שהוצאה בגין צריכה שוטפת, בסך 402 ₪. בנוסף, ביקשה התובעת להתחשב גם בכך, שכבר חויבה בהוצאות בסך 1,200 ₪ (ומע"מ) לטובת הנתבע, בשלב מחיקת הכותרת (ואף שילמה אותן).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לדחות את התביעה, בלא לעשות צו נוסף להוצאות.

התביעה נדחית בזה, איפוא, ותיק ההוצאה לפועל מס' 1703334102 ייסגר.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"א, 16 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: